הארץ אורח
|
פורסם: שלישי 03.07.07 7:36 נושא ההודעה: אוושה של מרי ציבורי |
|
|
אוושה של מרי ציבורי
מאת אמיר אורן
בשולי ההפגנה בכיכר רבין אמש, בקושי היה אפשר לשמוע את הקולותיהן של הדוברות. לא היתה מערכת הגברה משוכללת ולמה שנאמר לא היתה חשיבות גדולה. חזקה מכך היתה אוושה חדשה, שצריכה להדאיג את מיוחסי ישראל - לא עוד השלמה עם עסקאות מפוקפקות בצמרת.
לא פחות משהיתה זו מחאה עממית נגד משה קצב ומני מזוז, נרשמה שם הצבעת אי-אמון במוסדות המדינה כולם. בחברות מסוג אחר, היתה בכך התחלה לא אלימה של מהפכה. זהו ציון דרך בתהליך של מיאוס החברה הישראלית מהפוליטיקה הישנה וממשרתי ציבור מאכזבים.
עמל של שנים בקעקוע האמון הציבורי במערכות אכיפת החוק, שתחילתו בתמרוניהם של אריה דרעי בפוליטיקה ובעיתונות, השיג סוף סוף את מטרתו באופן בלתי צפוי. הציבור עודנו מעדיף את החוקרים על פני הנחקרים, אבל הגיע למסקנה שההבדל ביניהם הוא רק עניין של מידה - כולם לא בסדר, מי יותר ומי פחות. רמון לא בסדר, כי כפה את עצמו על קצינה צעירה בפתח ישיבת ממשלה על מלחמה; מזוז לא בסדר, כי התעקש להעמיד את רמון לדין; וגם שופטי רמון, שמחקו את הקלון וסללו את דרכו בחזרה לממשלה, אינם בסדר. ואם איש אינו משרה ביטחה בתבונתו, ביושרתו, בדבקותו בכלל כי ייקוב הדין את השר, ולא רק את ההר, אפשר רק לצעוק, ואולי גם לחפש מנהיגות אחרת. עידן ההנחות לבכירים ואזלת היד הציבורית למראה החלטות היועץ, הסתיים. מעתה יהיה על כל ערכאה לנמק ולשכנע לא רק את בג"ץ, אלא גם את דעת הקהל. בתיקי אולמרט, נטל ההוכחה על מזוז ועל פרקליט המדינה כפול: להשיג הרשעה - אם יעמידו את אולמרט לדין, ולקבל את הסכמת הציבור - אם יחליטו לגנוז.
הפוליטיקה הישראלית נמצאת בפיגור של שנים אחר הבוחרים. במרכז המפה ממתינים מאות אלפי ישראלים לדגל של מלחמה בשחיתות. למועמדים שישקפו רעיונות שכמותם ביטאו עד כה, במחיר סילוקם, בעיקר אנשים מסוגו של ניצב בדימוס משה מזרחי. חסרים פוליטיקאים שיציבו ברירה חדה - מזוז או מזרחי; אולמרט וקצב, או מנהיגות ישרת דרך, שאנשים מהוגנים יכולים להימצא סביבם ללא חשש. מי שישכיל לקלוט את הרחשים שעלו מכיכר רבין ולהציע להם מזור, יזכה בהזדמנות לחידוש האמון שנסדק.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=876856 |
|